מקליפה של תפוז אפשר לעשות שני דברים: לזרוק אותה, או להפיק ממנה סיבים.
למתכון נכנסת האפשרות השנייה.
אבקת סיבי הדרים היא בדיוק זה: סיבים תזונתיים שמופקים מקליפות של פירות הדר, כמו תפוזים ולימונים.
והסיבים האלה עושים יותר מעבודה אחת.
מה סיבי הדרים נותנים
בקליפות הדר יש שני סוגי סיבים. הסוג הראשון נמס במים, ולכן נקרא סיב מסיס. הסיב המסיס העיקרי בהדרים הוא אותו סיב שנמצא גם בתפוחים, כזה שהופך במעי למעין ג'ל. קוראים לו פקטין.
הג'ל הזה מאט את ספיגת הסוכרים מהמזון, מה ששומר על רמות אנרגיה יציבות. הוא גם משמש אוכל לחיידקים המועילים שחיים במעי. לרכיב מזון שמזין את החיידקים האלה קוראים פרהביוטיקה. כשהחיידקים מפרקים את הסיב, הם מייצרים חומרים שמזינים את התאים של דופן המעי עצמה. לחומרים האלה קוראים חומצות שומן קצרות שרשרת, או בקיצור SCFA.
מחקרים מראים שפקטין מהדרים משפר את הרכב אוכלוסיית החיידקים במעי, מה שנקרא המיקרוביום, ותומך בבריאות דופן המעי.
מעבר לסיבים, יש בקליפות הדר חומרים צמחיים שמגנים על תאים מנזק מצטבר, מה שנקרא נוגדי חמצון, ותומכים בבריאות כלי הדם. לקבוצה הזאת קוראים ביופלבנואידים, והבולטים שבהם בהדרים נקראים הספרידין ונרינגין.
מסיס מול לא מסיס
הסיב המסיס עובד על הכימיה: מאט סוכרים, מאכיל חיידקים.
הסיב הלא מסיס עובד על המכניקה: הוא לא נמס בדרך, אלא מוסיף נפח לצואה ועוזר למעי לנוע בקצב סדיר. כך הוא מונע עצירות.
האחד מזין. השני מזיז.
מערכת עיכול מאוזנת צריכה את שניהם, וסיבי הדרים מביאים את שניהם באבקה אחת.
התפקיד במתכון
לסיבי הדרים יש גם תפקיד מעשי במנה עצמה: הם מחזיקים לחות ומשפרים את המרקם של המזון, כמעט בלי להוסיף קלוריות. בדרך, הם גם תורמים לתחושת שובע.
עם סיבים, יותר הוא לא תמיד יותר טוב. עודף סיבים גורם בעיות עיכול בעצמו. לכן הכמות במתכונים של האו ומיאו מחושבת מראש: מספיק סיבים כדי לתמוך בעיכול, לא מספיק כדי להפריע לו.
השורה התחתונה
סיבי הדרים לא נמצאים במתכון בשביל הטעם.
הם שם בשביל שני סוגי סיבים: אחד שמזין את חיידקי המעי, ואחד ששומר על התנועה שלו סדירה.
איפה זה אצלנו. יש סיבי הדרים ב-41 מתכוני הסדרה ללא הקפאה.
