תפוח הוא פרי מתוק, ויש בו סוכר.
ובכל זאת הוא נמצא במתכון שנבנה סביב רמות סוכר יציבות.
אין כאן סתירה.
התפוח מגיע עם הפתרון של עצמו.
מה תפוח ירוק נותן
בתפוח יש סיב שנמס במים, וכשהוא מגיע למעי הוא הופך למעין ג'ל. לסיב הזה קוראים פקטין. הג'ל מאט את קצב הספיגה של הסוכרים מהארוחה, כך שהאנרגיה משתחררת בהדרגה במקום בקפיצה.
לפקטין יש עוד תפקיד. במעי חיים חיידקים שעוזרים לעיכול, והם צריכים אוכל משלהם. פקטין הוא בדיוק אוכל כזה. לרכיב מזון שמזין את החיידקים המועילים קוראים פרהביוטיקה, ולאוכלוסיית החיידקים שהוא מחזיק קוראים מיקרוביום.
מעבר לסיבים, תפוח ירוק מספק ויטמין C והוא דל בקלוריות. פעולת הלעיסה על חתיכות תפוח גם עוזרת לנקות שיניים ולרענן את הנשימה. אצל כלב, זה הישג לא מבוטל.
הפרי מול הקליפה
צמחים מייצרים חומרים שמגנים על התאים מנזק מצטבר. לחומרים כאלה קוראים נוגדי חמצון. בתפוח, נוגד החמצון המרכזי הוא חומר בשם קוורצטין, מתוך משפחה של חומרים צמחיים שנקראת פלבנואידים.
בבשר הפרי יש ממנו מעט.
בקליפה יש ממנו הרבה.
מחקרים מראים שקוורצטין פועל כנוגד דלקת, ועשוי לעזור בהפחתת תגובות אלרגיות.
מה נשאר בחוץ
לתפוח יש חלק אחד שלא נכנס לקערה: הגרעינים. הם מכילים כמות זעירה של ציאניד, ולכן מסירים אותם תמיד לפני ההכנה.
התפוח בפנים. הגרעינים בחוץ.
התפקיד במתכון
תפוח ירוק הוא לא הבסיס של הארוחה ולא מקור החלבון שלה. הוא נכנס כתוספת שמעשירה את המתכון בסיבים ובנוגדי חמצון, כמעט בלי להוסיף קלוריות. רופאים וטרינרים ממליצים עליו גם כחטיף לכלבים בתהליך של ירידה במשקל, בדיוק מהסיבה הזאת.
השורה התחתונה
תפוח ירוק לא נכנס למתכון בגלל המתיקות.
הוא נכנס בגלל מה שמלווה אותה: פקטין שמייצב את ספיגת הסוכר ומזין את חיידקי המעי, וקוורצטין שמגן על התאים.
איפה זה אצלנו. יש תפוח ירוק ב-38 מתכונים שלנו: המנות הקפואות והסדרה ללא הקפאה.
