מה במאמר
בחנות לחיות יש היום מדף שמסודר לפי גזעים. אריזה עם תמונה של לברדור, אריזה עם תמונה של פודל, אריזה עם תמונה של רועה גרמני.
המדף הזה נבנה בשביל האדם.
הכלב לא יודע מאיזה גזע הוא.
הגזע באמת משנה. אבל לא במקום שבו המדף מציב אותו. הוא לא אומר איזו נוסחה לקנות. הוא אומר על מה לשים לב.
מה גזע באמת אומר
גזע הוא מאגר גנטי סגור. במשך דורות בחרו בו תכונות מסוימות, ויחד איתן נכנסו פנימה גם דברים שאף אחד לא בחר: מבנה שלד, קצב גדילה, אורך לסת, נטייה למחלה מסוימת.
לכן הגזע נותן הסתברות, לא אבחנה.
לברדורים נוטים להשמנה. אצל כרבע מהם נמצא שינוי גנטי בגן שמעורב בתחושת השובע, כך שהתיאבון הגדול הוא לא חוסר חינוך אלא ביולוגיה. ועדיין, יש לברדורים שנשארים רזים כל חייהם.
הנטייה היא מפה של סיכונים. היא לא מרשם.
למה נוסחה לפי גזע היא בעיקר עיצוב של אריזה
מה שבאמת משתנה בין כלב לכלב הוא רשימה קצרה ומוגדרת: כמה קלוריות הוא מקבל, כמה שומן, מאיזה מקור חלבון, כמה ארוחות ביום, כמה לחות, וכמה סידן בתקופת הגדילה.
כדאי לקרוא את הרשימה הזאת שוב. אף פריט בה לא נקבע לפי השם של הגזע.
כולם נקבעים לפי הכלב שעומד מולכם: כמה הוא שוקל, בן כמה הוא, כמה הוא באמת זז, ומה כבר קרה לו בעבר.
הגזע מנסח את השאלה. הכלב עונה עליה.
למה האחוזים שמופיעים במדריכים כאלה מטעים
מדריכי תזונה לפי גזע אוהבים לנקוב במספרים: חלבון 25 אחוז, חלבון 30 אחוז.
המספרים האלה נלקחים מאריזות של מזון יבש, והם נמדדים אחרי שהוציאו מהמזון את המים. במזון מבושל יש בערך 70 אחוז מים, ולכן אותו מספר בדיוק מתאר כמות אחרת לגמרי של חלבון בפועל.
25 אחוז על אריזה יבשה ו-25 אחוז במנה לחה הם לא אותו דבר.
בלי לדעת על איזה בסיס נמדד המספר, המספר לא אומר כלום. ההסבר המלא על קריאת תוויות ועל ההמרה בין הבסיסים נמצא במדריך איך לקרוא תווית של מזון לחיות מחמד.
חמש השאלות שהגזע כן עוזר לענות עליהן
1. כמה מהר הוא אמור לגדול
זו השאלה החשובה שהגזע עונה עליה, והיא נוגעת רק לגורים.
בגזעים גדולים וענקיים, גור שמקבל יותר מדי אוכל לא בהכרח נעשה שמן. הוא גדל מהר מדי. השלד, הסחוס ולוחיות הגדילה מתפתחים בקצב קבוע משלהם, וכשהמסה עולה מהר יותר מהם, הם אלה שסופגים את ההפרש. מכאן מגיעות בעיות התפתחות של המפרקים.
גור של גזע גדול גם לא מווסת היטב את ספיגת הסידן. עודף סידן, בדרך כלל מתוספים שמוסיפים על מזון שכבר מאוזן, מפריע לבנייה התקינה של העצם. היחס המקובל בין סידן לזרחן בתקופת הגדילה הוא בטווח של 1.1 עד 1.4 סידן על כל זרחן אחד.
אצל גור של גזע גדול, הטעות הנפוצה היא לא מה נותנים.
היא כמה.
גזע גדול נחשב בגדילה עד גיל 18 חודשים בערך, וגזע ענק עד 24 חודשים. בתקופה הזאת עדיף להחזיק גור רזה במקצת מהממוצע ולא מלא. אפשר להרגיש את הצלעות מתחת ליד בלי ללחוץ.
רלוונטי ל: רועה גרמני, לברדור, גולדן, רוטוויילר, דני ענק, ברנרד וניופאונדלנד.
2. כמה שומן הוא סובל
הלבלב הוא הבלוטה שמייצרת את אנזימי העיכול. כשהיא נדלקת, האנזימים משתחררים בתוכה ומתחילים לעכל את הרקמה שלה עצמה. זה מצב כואב ומסוכן, ובשמו המקצועי הוא נקרא דלקת לבלב.
ארוחה שומנית אחת יכולה להפעיל אותו.
יש גזעים שנושאים רמות גבוהות של שומנים בדם ולכן נמצאים בסיכון גדול יותר, ובראשם שנאוצר מיני. גם קוקר ספניאל, יורקשייר ופודל מופיעים ברשימה.
בפועל זה אומר מתכון רזה יותר, הודו למשל, וזה אומר בעיקר להימנע מחתיכות השומן שיורדות מהשולחן. שם הסכנה גדולה יותר מאשר בקערה עצמה.
3. מה הגוף שלו מתקשה לפנות
פורינים הם חומרים שנמצאים בכל תא חי, ובריכוז גבוה במיוחד באיברים פנימיים ובחלק מהדגים. הגוף מפרק אותם ומפנה את השארית דרך השתן.
הדלמטי מפרק אותם אחרת. כמעט כל הדלמטים נושאים שינוי גנטי שגורם לשארית להישאר בצורה שנוטה להתגבש לאבנים בדרכי השתן. אותו דבר קורה בכלבים עם מעקף בכלי הדם של הכבד.
בשביל הכלבים האלה, איברים פנימיים הם לא רכיב מומלץ.
זו נקודה ששווה לומר בבירור: כבד וטחול הם רכיבים מצוינים ברוב המתכונים, ולא בכולם, ולא לכל כלב. כלב עם היסטוריה של אבנים בשתן צריך תפריט שנבנה סביב זה, ובכל מקרה כזה המים הם הכלי החזק ביותר.
רלוונטי ל: דלמטי, ובנפרד גם שנאוצר, בולדוג ושיצו, שנוטים לסוגים אחרים של אבנים.
4. איך הוא אוכל פיזית
בגזעים שטוחי פנים הלסת קוצרה בברירה מלאכותית, אבל מספר השיניים נשאר זהה. התוצאה היא שיניים צפופות, קושי להרים אוכל מהרצפה, ובליעת אוויר תוך כדי אכילה.
כלב כזה לא מתמודד עם שאלה תזונתית. הוא מתמודד עם שאלה מכנית.
גרגר יבש וקשה מקשה עליו. מרקם רך ולח, כלי בגובה נוח וארוחות קטנות יותר פותרים חלק גדול מהבעיה. אותו היגיון חל על גזעים זעירים עם פה קטן וצפוף.
רלוונטי ל: בולדוג אנגלי וצרפתי, פאג, בוקסר, שיצו ופקינז, ובחתולים פרסי ואקזוטי. וגם צ'יוואווה, יורקשייר ומלטז.
5. איפה יש נטייה בלב
יש מצב שבו שריר הלב נמתח ונחלש, החדרים מתרחבים והלב מתקשה לשאוב. בשמו המקצועי הוא נקרא קרדיומיופתיה מורחבת.
לחלק מהגזעים יש נטייה תורשתית אליו, בראשם דוברמן, בוקסר ודני ענק. אצל גזעים אחרים, ובעיקר גולדן רטריבר וקוקר ספניאל, תועדו מקרים שבהם המצב היה קשור למחסור בטאורין, חומצת אמינו שנמצאת בבשר ובריכוז גבוה בלב.
בכלבים בריאים הגוף מייצר טאורין בעצמו. לא תמיד בכמות מספקת, ולא בכל תפריט.
בחתולים אין בכלל מקום לדיון: חתול לא מייצר טאורין, והוא חייב לקבל אותו מהמזון.
מפת הגזעים
| גזע | הנטייה שכדאי להכיר | מה זה משנה בפועל |
|---|---|---|
| לברדור | תיאבון גנטי, השמנה, מפרקים | מנה שנמדדת בגרמים, מתכון רזה, משקל מבוקר |
| גולדן רטריבר | שכיחות סרטן גבוהה, עור, לב | גיוון בין מקורות חלבון, אומגה 3, משקל מבוקר |
| רועה גרמני | מפרק ירך, עיכול רגיש, לעיתים חוסר באנזימי לבלב | מזון קל לעיכול, קצב גדילה מבוקר בגור |
| רוטוויילר, דני ענק, ברנרד | שלד כבד, תקופת גדילה ארוכה | בגור: הכמות היומית והאיזון בין סידן לזרחן חשובים מהמתכון עצמו |
| דוברמן, בוקסר | נטייה תורשתית להיחלשות שריר הלב | חלבון מן החי, לב ואיברים כחלק מהמתכון |
| האסקי, מלמוט | פרווה כפולה, תיאבון גדול, אקלים שאינו שלהם | קלוריות לפי הפעילות בפועל, לא לפי המוניטין של הגזע |
| בורדר קולי, רועה אוסטרלי, מלינואה | פעילות גבוהה, אלרגיות עור | כמות שמשתנה לפי היום, גיוון בין חלבונים |
| בולדוג אנגלי וצרפתי, פאג, שיצו | לסת קצרה, נשימה, עור | מרקם רך ולח, ארוחות קטנות ותכופות |
| שנאוצר מיני | שומנים גבוהים בדם, דלקת לבלב, גבישים בשתן | שומן נמוך, שתייה מרובה, בלי שאריות שומן מהשולחן |
| פודל, ביישון | עור, אוזניים, לבלב | שומן מתון, גיוון בין מקורות חלבון |
| צ'יוואווה, יורקשייר, מלטז | שיניים צפופות, נפילות סוכר בדם | שלוש ארוחות ביום גם בבגרות, מרקם רך |
| קוקר ספניאל | אוזניים, לב, רגישות לשומן | חלבון מן החי, שומן מתון |
| ביגל | תיאבון בלי בלמים | מדידה בגרמים, בלי הערכה בעין |
| דלמטי | פירוק פורינים שונה, אבנים בשתן | הגבלת איברים פנימיים, הרבה מים |
| כלב כנעני | גזע שהתפתח בטבע, מותאם לאקלים המקומי | תפריט לפי הפרט, בלי התאמות מיוחדות |
| כלבי תערובת | מה שירשו, ולא תמיד ידוע ממי | לפי הגוף שעומד מולכם, לא לפי הניחוש |
בחתולים
| גזע | הנטייה שכדאי להכיר | מה זה משנה בפועל |
|---|---|---|
| פרסי ואקזוטי | ציסטות בכליות שעוברות בתורשה, פנים שטוחות | לחות גבוהה, זרחן מבוקר, מרקם שקל להרים |
| מיין קון | התעבות של שריר הלב, גוף גדול | חלבון מן החי, טאורין, בקרה על המשקל |
| סיאמי ואוריינטלי | עיכול רגיש, גוף רזה מטבעו | ארוחות קטנות, חלבון קל לעיכול |
| בנגלי | רמת פעילות גבוהה | קלוריות בהתאם, גיוון בין מקורות |
| בריטי וראגדול | נטייה להשמנה בחיי בית | כמות מדודה, חלבון גבוה |
כלבי תערובת, שהם רוב הכלבים בישראל
לכלב מעורב אין שורה בטבלה, ולרוב גם אין תשובה ודאית לשאלה מה הוא.
זה פחות בעייתי ממה שזה נשמע.
ארבעה דברים שאפשר לראות בעיניים מספיקים כדי לבנות תפריט: המשקל שאליו הוא הגיע או צפוי להגיע, מבנה הגוף שלו, כמה הוא באמת זז ביום רגיל, ומה כבר קרה לו בעבר בעור, בבטן או במפרקים.
כלב מעורב לא מחוסן מפני נטיות. הוא גם לא נידון להן.
אין צורך לנחש את הגזע. אפשר פשוט להסתכל על הכלב.
מה כל זה אומר על אוכל טבעי
כדאי לחזור לרשימה שבאמת משנה: כמות, שומן, מקור חלבון, תדירות ארוחות, לחות, וסידן בגדילה.
כל פריט ברשימה הזאת הוא משהו שאפשר לשנות רק כשיודעים מה יש בקערה.
שומן נקבע בבחירת המתכון, הודו רזה מול בקר עשיר יותר, ולא בכיתוב על האריזה. מקור חלבון אפשר להחליף ולסובב רק כשרשימת הרכיבים היא רשימה של חומרי גלם אמיתיים, ורק כך אפשר גם לבצע תהליך מסודר של סינון אלרגן. לחות מגיעה עם האוכל עצמו, וזה משנה לכלבים עם נטייה לאבנים בשתן, לגזעים שטוחי פנים, ולכל חתול. כמות נמדדת בגרמים לחיה הזאת, לא במידת כוס שכתוב עליה גזע גדול. ואצל גור של גזע גדול, מה ששומר על המפרקים הוא המנה היומית והאיזון בין סידן לזרחן, לא התמונה על החזית.
אריזה יכולה לשנות את מה שמודפס עליה.
ארוחה יכולה לשנות את מה שיש בתוכה.
מה שכל הגזעים חולקים
מתחת לכל ההבדלים, הבסיס זהה. חלבון מן החי כעיקר התפריט. כמות שמתאימה לחיה הספציפית ולא לשם הגזע. לחות. גיוון בין מקורות חלבון לאורך זמן. וידיעה מה נכנס פנימה. חישוב הכמות המדויקת מופיע במדריך כמה מזון לתת לכלב או חתול ביום.
ויש בדיקה אחת שעולה על כל טבלת גזעים: פעם בחודש להעביר יד על הצלעות. אם מרגישים אותן בקלות בלי ללחוץ, המשקל במקום. אם צריך לחפש אותן, המנה גדולה מדי.
הטבלה מדברת על גזע. היד מדברת על הכלב.
השורה התחתונה
הגזע אומר לכם על מה להסתכל: קצב גדילה, סבילות לשומן, פינוי דרך השתן, מבנה הפה, ולב.
הכלב שעומד מולכם אומר לכם מה לעשות.
מקור: NRC (2021) - Nutrient Requirements of Dogs and Cats
https://nap.nationalacademies.org/catalog/10668/nutrient-requirements-of-dogs-and-cats
מקור: Raffan et al. (2016), Cell Metabolism - שינוי בגן POMC בלברדורים והקשר לתיאבון ולמשקל
https://www.cell.com/cell-metabolism/fulltext/S1550-4131(16)30163-2
מקור: Kaplan et al. (2018), PLOS ONE - מחסור בטאורין וקרדיומיופתיה מורחבת בגולדן רטריבר
https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0209112
אותם מתכונים, מנה שמותאמת לגוף? כל המתכונים לכלבים.