יציאות רכות אצל כלב או חתול: מה עומד מאחורי זה ואיך בודקים

קקי רך הוא הדבר שהכי הרבה בעלי כלבים וחתולים שמים לב אליו, והכי פחות יודעים מה לעשות איתו.

הוא גם אחד הסימנים הכי שימושיים שיש. מערכת העיכול מדווחת כל יום, בלי לשקר, על מה שקורה בקערה. השאלה היא רק איך קוראים את הדוח.

המדריך הזה מתחיל בשאלה שקובעת את כל השאר, מה יש בקערה היום, ממשיך לסיבות הנפוצות ליציאות רכות לפי הסדר שכדאי לבדוק אותן, ומסביר מה בודקים בבית, מתי עוצרים ופונים לווטרינר, ומה באוכל עצמו משפיע על העיכול.

לפני הכל: מתי פונים לווטרינר

יש מצבים שבהם לא מנסים לפענח כלום בבית. פונים לווטרינר מיד אם מופיע אחד מאלה:

• דם בצואה או בהקאה
• הקאות חוזרות
• חולשה חריפה או סירוב לשתות
• נפיחות של הפנים או קושי בנשימה

ופונים באופן רגיל אם השלשול נמשך מעל שבוע, אם יש ירידה במשקל, או אם התסמינים חוזרים למרות שינוי בתפריט. גור צעיר מאוד וחיה מבוגרת מאוד מאבדים נוזלים מהר יותר, ואצלם ממתינים פחות.

מה נחשב יציאה תקינה

יציאה תקינה היא מוצקה, שומרת על הצורה כשמרימים אותה, ולא גדולה במיוחד ביחס לכמות שהחיה אוכלת. גם הריח הוא נתון: ריח חזק במיוחד מעיד בדרך כלל שהגוף לא מנצל חלק מהמזון, והוא יוצא כמו שנכנס.

שני קצוות מספרים סיפור הפוך:

• קקי רך וגדול, עם ריח חזק - סימן מוכר לכמות יומית גדולה מדי.
• קקי יבש מאוד וקשה - סימן לכמות קטנה מדי.

שינוי ביציאות שנמשך יום או יומיים ואז חולף לבד הוא בדרך כלל אירוע נקודתי. שינוי שנמשך שבוע ומעלה הוא כבר דפוס, ודפוס אפשר לפענח.

השאלה הראשונה: מה יש בקערה

לפני שמחפשים סיבה, בודקים מה הכלב או החתול אוכל היום. זו לא שאלה של העדפה. למזון יבש תעשייתי ולאוכל טבעי מלא יש התנהגות שונה לגמרי בתוך הגוף, ולכן יציאה רכה אצל חיה שאוכלת יבש ויציאה רכה אצל חיה שאוכלת טבעי הן שתי בעיות שונות, ובודקים אותן בסדר שונה.

מה קורה למזון יבש בתוך הקיבה

מזון יבש הוא מזון שהוציאו ממנו את הנוזלים, וכדי להתעכל הוא זקוק להם בחזרה. מאז 2017 אנחנו רואים אצל חיות שמגיעות אלינו ממזון יבש שרשרת שחוזרת על עצמה. רוב בעלי החיות מכירים את החוליות שלה בנפרד, בלי לחבר ביניהן:

• החיה שותה יותר. הגוף צריך להחזיר לעצמו את הנוזלים שהמזון היבש לקח ממנו. צמא גדול וקבוע לאורך היום הוא סימן, לא תכונה של הכלב.
• המזון תוסס במקום להתעכל. מסה יבשה שתפחה ויושבת בקיבה מתחילה לתסוס. תסיסה היא לא עיכול, היא תהליך אחר שתופס את מקומו.
• חלק גדול מהמזון לא באמת מתפרק. ומה שלא התפרק, הגוף לא יכול לספוג. נשאר לו רק להוציא אותו.
• יוצא הרבה, ויוצא רך. כמות היציאה והמרקם שלה הם התוצאה הישירה של כמה מהמזון באמת נוצל. הרבה פסולת פירושה שהרבה מהמזון עבר דרך הגוף בלי לתת לו כלום.

זו גם הסיבה שייצור של מזון יבש מחייב להוסיף ויטמינים בסוף. המזון עובר תהליך שנקרא אקסטרודציה, בישול בלחץ ובחום של מעל מאה ועשרים מעלות, והחום הזה הורס חלק מהערכים התזונתיים. מה שנהרס מוחזר בסוף בצורת תערובת ויטמינים ומינרלים. איך קוראים תווית של מזון לחיות מחמד מסביר איפה זה מופיע על השק.

המסקנה המעשית פשוטה. אם הבייבי שלכם אוכל יבש ויש לו יציאות רכות לאורך זמן, לא בטוח שצריך לחפש בעיה אצלו. ייתכן שרואים את ההתנהגות הרגילה של המזון עצמו, ואז ארבע הסיבות שלמטה יעזרו פחות.

אם בקערה כבר יש אוכל טבעי מלא והיציאות בכל זאת רכות, הסדר שלמטה הוא הסדר הנכון לבדוק בו.

הסיבה הראשונה שכדאי לבדוק: מעבר מהיר מדי בין סוגי אוכל

במעי של כל חיה חיה אוכלוסייה שלמה של חיידקים שמעכלים את האוכל. לאוכלוסייה הזאת קוראים מיקרוביום. היא מתאימה את עצמה למזון שהחיה אוכלת, ותהליך ההתאמה לוקח ימים.

כשמחליפים מזון בבת אחת, המיקרוביום נאלץ להסתגל מחדש בבת אחת. התוצאה הצפויה היא שלשולים קלים עד בינוניים, גזים, לפעמים סירוב לאכול ולפעמים הקאה מקרית. זה בדרך כלל חולף תוך חמישה עד שבעה ימים.

אפשר לדלג על השלב הזה לגמרי. מעבר הדרגתי לאורך שבוע נותן בדיוק אותה תוצאה, בלי הבלגן:

• ימים 1 עד 2: רבע מהמנה מהמזון החדש, שלושה רבעים מהמזון הקודם.
• ימים 3 עד 4: חצי חצי.
• ימים 5 עד 6: שלושה רבעים חדש, רבע קודם.
• יום 7: מעבר מלא.

אם באמצע הדרך מופיעות יציאות רכות, לא ממשיכים להעלות. נשארים באותה רמה עוד יום או יומיים, ורק אז ממשיכים. אם צריך, מאריכים את כל המעבר בחמישה עד שבעה ימים נוספים.

כלל אחד נוסף לשבוע הזה, והוא חשוב מכל השאר: לא מערבבים טעמים. בלי חטיפים, בלי שאריות מהצלחת, בלי מזון אחר. רק ככה אפשר לדעת למה בדיוק הגוף הגיב.

הסיבה השנייה: הכמות היומית לא מדויקת

הרבה מקרים של יציאות רכות הם לא בעיה של איזה אוכל, אלא של כמה.

הכמות היומית הנכונה אינה ניחוש ואינה מה שכתוב על השק. היא מחושבת לפי משקל הגוף, גיל, רמת פעילות ומצב גוף. כלב בוגר מעל עשרה קילו, בפעילות בינונית ובמצב גוף תקין, מקבל שניים וחצי אחוזים ממשקל גופו ביום. כלב של עשרים קילו, למשל, מקבל חמש מאות גרם ביום, בשתי ארוחות.

כלבים קטנים מעשרה קילו וחתולים בוגרים צורכים אחוז גבוה יותר ביחס למשקלם, וגורים צורכים הרבה יותר: גור בן שלושה חודשים מקבל שמונה אחוזים ממשקלו ביום.

שתי טעויות חוזרות כאן. הראשונה היא הערכת יתר של מצב הגוף: הרבה בעלי חיות משוכנעים שהחיה במשקל תקין, ובפועל היא מעל. הבדיקה פשוטה. מניחים ידיים על הצלעות. אם מרגישים אותן בקלות מתחת לשכבת שומן דקה, המצב תקין. אם צריך ללחוץ חזק כדי למצוא אותן, החיה כבדה. מלמעלה אמורים לראות מותניים מוגדרים אחרי הצלעות, ומהצד הבטן אמורה להתעגל כלפי מעלה ולא להיות תלויה.

הטעות השנייה היא חישוב לפי המשקל הנוכחי כשיש עודף. כשרוצים שהחיה תרד, מחשבים לפי משקל היעד שלה, לא לפי מה שהיא שוקלת היום.

הסיבה השלישית: מה שנכנס בין הארוחות

חטיפים הם קלוריות לכל דבר, וגם חטיף טבעי לגמרי נספר. הכלל המקובל הוא שחטיפים לא עוברים עשרה אחוזים מהצריכה היומית, וביום שבו ניתנו הרבה חטיפים מפחיתים מהארוחה עצמה.

אצל חיה עם יציאות רכות, השאריות מהשולחן והחטיפים הם המשתנה הכי קשה לעקוב אחריו, כי הם מגיעים מכמה אנשים בבית ואף אחד לא סופר. שבוע אחד בלי שום דבר מחוץ לארוחות הוא הדרך המהירה ביותר לדעת אם שם הייתה הבעיה.

הסיבה הרביעית: רגישות או אלרגיה לחלבון מסוים

כאן חשוב לדייק, כי המילים מתערבבות. אלרגיה היא תגובה של מערכת החיסון לחלבון מסוים. רגישות היא בעיה בעיכול, בלי מעורבות של מערכת החיסון. ויש גם דלקת מעי כרונית, מחלה מתמשכת של מערכת העיכול, שהיא דבר שונה משניהם.

נתון אחד מפתיע רבים: רק עשרה עד חמישה עשר אחוזים מהחיות עם אלרגיה לאוכל מראות תסמיני עיכול. הרוב המכריע מראה תסמינים בעור, כמו גירוד מתמשך, דלקות אוזניים חוזרות ונשירת פרווה. כלומר, יציאות רכות לבדן הן דווקא הסימן הפחות אופייני לאלרגיה.

כשכן מדובר ברגישות לחלבון, החלבונים הנפוצים אצל כלבים הם בקר, חלב ומוצריו, עוף וחיטה. הרגישות היא לחלבון עצמו, לא לסוג המזון: חיה שרגישה לעוף תגיב לעוף גם במזון יבש וגם במזון טבעי.

הדרך המקובלת לבדוק היא תפריט שמוציא רכיבים אחד אחד, שנקרא תפריט אלימינציה: שמונה עד שתים עשרה שבועות של חלבון אחד שהחיה לא אכלה מעולם, בלי שום תוספת. זה תהליך ארוך, והוא לא הצעד הראשון. הוא נכון רק אחרי שנבדקו המעבר, הכמות והחטיפים.

איך בודקים בבית, לפי הסדר

• קודם כל, מסתכלים בקערה. מזון יבש תעשייתי או אוכל טבעי מלא. התשובה קובעת אם בכלל יש טעם לעבור על ארבע הסיבות.
• שבוע אחד בלי לשנות כלום. רושמים כל יום מה החיה אכלה, כמה, באיזו שעה, ואיך נראתה היציאה.
• שוקלים. פעם בחודש, באותו יום ובאותה שעה. חיה קטנה עולה על משקל מטבח. עם כלב גדול עולים יחד על משקל רגיל, רושמים, שוקלים לבד ומחסרים.
• בודקים את הכמות מול הטבלה לפי משקל, גיל, פעילות ומצב גוף.
• מורידים הכל מלבד הארוחות לשבוע.
• משנים דבר אחד בכל פעם ומחכים לפחות שבוע לפני השינוי הבא. מי שמשנה שלושה דברים ביחד לא ילמד כלום.

מה באוכל עצמו משפיע על העיכול

מעבר לכמות ולחלבון, יש רכיבים שתפקידם במתכון הוא לעבוד על מערכת העיכול עצמה.

כרס ירוקה

כרס היא קיבת הפרה או הכבש, ובמצבה הירוק, כלומר ללא הלבנה תעשייתית, נשארים בתוכה חיידקים מועילים שנקראים פרוביוטיקה, ואנזימי עיכול, החלבונים שמפרקים את המזון לחלקים שהגוף יכול לספוג. יש בה גם חומצות שומן קצרות שרשרת שמזינות ישירות את תאי דופן המעי, וחומצת אמינו בשם אל גלוטמין, שמשמשת חומר בניין לשיקום דופן מעי פגועה.

הלבנה מנקה את הכרס והופכת אותה ללבנה, אבל הורגת בדרך את החיידקים והאנזימים. לבן זה נקי. ירוק זה חי.

דלעת

דלעת מופיעה בהמלצות גם לשלשול וגם לעצירות, וזה לא סותר. הסיבים שבה נמסים במים והופכים לג'ל, ולסיבים כאלה קוראים סיבים מסיסים. הג'ל הזה מווסת: הוא מאט מעי שממהר, ומוסיף לחות למעי שאיטי. מאה גרם דלעת מכילים עשרים ושש קלוריות בלבד, ולכן היא נותנת נפח ושובע בלי עומס.

סיבי הדרים

מקליפות של פירות הדר מפיקים שני סוגי סיבים. המסיס, שנקרא פקטין, הופך במעי לג'ל ומשמש מזון לחיידקים המועילים. לרכיב שמזין את החיידקים האלה קוראים פרהביוטיקה. הלא מסיס לא נמס בדרך, אלא מוסיף נפח ועוזר למעי לנוע בקצב סדיר.

ועם סיבים, יותר הוא לא תמיד טוב יותר. עודף סיבים גורם בעצמו לבעיות עיכול, ולכן הכמות במתכון מחושבת מראש.

מה מצפים לראות כשהעיכול מתייצב

• בשבוע הראשון: הקקי נעשה מוצק יותר, קטן יותר בנפח ופחות מריח. פחות גזים.
• בחודש הראשון: פרווה מבריקה יותר, עור פחות יבש, שתיית מים יציבה.
• בחודש השלישי: המשקל מתאזן, ריח רע מהפה נעלם, פחות דלקות אוזניים ועור.

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח לראות שיפור? אם הסיבה הייתה מעבר מהיר מדי, ימים ספורים. אם הסיבה הייתה כמות, בדרך כלל שבוע עד שבועיים. אם מדובר ברגישות לחלבון, תפריט אלימינציה לוקח שמונה שבועות ומעלה.

מותר לערבב אוכל טבעי עם מזון יבש? מבחינה תזונתית אפשר, אבל רמות הלחות השונות יוצרות עיכול לא מאוזן, ולחיה עם יציאות רכות זה בדיוק המשתנה שמיותר להוסיף.

איך מפשירים נכון? במקרר, שתים עשרה עד עשרים וארבע שעות, או במים פושרים ולא חמים למשך שלושים עד שישים דקות. לא מחממים במיקרוגל, כי החום הורס בדיוק את מה שרצינו לשמור. אוכל מופשר נשמר עד שלושה ימים במקרר, ולא נשאר בחוץ יותר משעה.

האם פרוביוטיקה עוזרת? בתקופת מעבר עם יציאות רכות, תוספת חיידקים ידידותיים למעי היא צעד מקובל. בתפריט עצמו, כרס ירוקה מביאה אותם באופן טבעי.

הכלב אוכל יבש כבר שנים והיציאות תמיד היו רכות. זה נורמלי אצלו? רגיל אצלו זה לא אותו דבר כמו תקין. כשהיציאה רכה לאורך שנים על אותו מזון בדיוק, הדבר הראשון שבודקים הוא לא החיה, אלא הקערה.

השורה התחתונה

יציאות רכות הן קודם כל שאלה אחת: מה יש בקערה. מזון יבש תעשייתי סופח נוזלים, תופח, תוסס ולא מתפרק עד הסוף, והגוף מוציא החוצה את כל מה שלא הצליח לנצל. זו לא תקלה, זו ההתנהגות הרגילה של המזון הזה.

אחרי שהשאלה הזאת נענתה, נשארים ארבעה משתנים, ובסדר הזה: קצב המעבר, הכמות היומית, מה שנכנס בין הארוחות, ורק אז החלבון עצמו.

מי שבודק אותם אחד אחד, ומחכה שבוע בין שינוי לשינוי, מגיע לתשובה. מי שמשנה הכל ביחד, מחליף מותג כל חודש ולא רושם כלום, נשאר עם אותו קקי ועם עוד שק ריק.

הגוף מדווח כל יום. צריך רק להחליט לקרוא את הדוח לפי הסדר.

מה עושים עכשיו

עכשיו נשאר לדעת איזה מארבעת המשתנים הוא שלכם. את הכמות היומית אפשר לבדוק בשתי דקות: המחשבון שואל כמה שאלות על המשקל, על מצב הגוף ועל הפעילות, ומחזיר גרמים ליום.

ואם כרגע יש שלשול או הקאות, אל תתחילו בערבוב. כתבו לדוד מה קורה, מה הבייבי שלכם אוכל היום ומאיזה יום זה נמשך, ותתחילו משיחה.

"העברתי את החתולים שלי ממזון יבש להאו מיאו עקב בעיות מעיים ושילשולים. השינוי היה אדיר ומהיר."
אתרה, שני חתולים

לחשב את הכמות היומית לכתוב לדוד בוואטסאפ