הכלב או החתול לא אוכל: מה בודקים לפי הסדר לפני שנלחצים

קערה מלאה שנשארת מלאה היא אחד המראות שהכי מלחיצים בעלי כלבים וחתולים. הדבר הראשון שעולה בראש הוא שמשהו לא בסדר, והדבר הראשון שעושים הוא להחליף אוכל.

ברוב המקרים זה בדיוק הצעד שמאריך את הבעיה. סירוב לאכול הוא כמעט תמיד סימן, לא מחלה, והוא מצביע על משהו בקערה, בלוח הזמנים או בטמפרטורה, ולא על החיה עצמה.

המדריך הזה עובר על מה שבודקים לפי הסדר, מתי עוצרים ופונים לווטרינר, ומה עושים כשחתול בררן מסרב לעבור לאוכל אמיתי.

לפני הכל: מתי פונים לווטרינר

לפני כל בדיקה ביתית, יש מצבים שבהם פונים לווטרינר ולא מתעכבים:

• סירוב מוחלט לאכול מעל 24 שעות אצל כלב או חתול בוגר, ומוקדם מזה אצל גור.
• הקאות שחוזרות.
• שינוי פתאומי במשקל כלפי מעלה או מטה.
• שתייה מרובה שלא הייתה קודם, סימן אפשרי לבעיה בכליות.
• ריור, כאב בלעיסה או הימנעות מצד אחד של הפה, שמפנים לבדיקת פה ושיניים ולא לבדיקת קערה.

חיה שמסרבת לאכול אבל שמחה, פעילה ושומרת על משקל, מאפשרת לעבור על הסיבות שלמטה בסבלנות.

השאלה הראשונה: מה יש בקערה

לפני שמחפשים סיבה אצל החיה, בודקים מה היא אוכלת היום. למזון יבש תעשייתי ולאוכל טבעי מלא יש התנהגות שונה לגמרי בתוך הגוף, ולכן אותו סימן על שני סוגי האוכל הוא שתי בעיות שונות.

מזון יבש הוא מזון שהוציאו ממנו את הנוזלים, וכדי להתעכל הוא זקוק להם בחזרה. מאז 2017 אנחנו רואים אצל חיות שמגיעות אלינו ממזון יבש שרשרת שחוזרת על עצמה. רוב בעלי החיות מכירים את החוליות שלה בנפרד, בלי לחבר ביניהן:

• החיה שותה יותר. הגוף צריך להחזיר לעצמו את הנוזלים שהמזון היבש לקח ממנו.
• המזון תוסס במקום להתעכל. מסה יבשה שתפחה ויושבת בקיבה מתחילה לתסוס. תסיסה היא לא עיכול, היא תהליך אחר שתופס את מקומו.
• חלק גדול מהמזון לא באמת מתפרק. ומה שלא התפרק, הגוף לא יכול לספוג.
• הרבה ממנו יוצא החוצה. הרבה פסולת פירושה שהרבה מהמזון עבר דרך הגוף בלי לתת לו כלום.

התהליך עצמו מסביר גם למה ייצור של מזון יבש מחייב להוסיף ויטמינים בסוף. המזון עובר אקסטרודציה, בישול בלחץ ובחום של מעל 120 מעלות, והחום הזה הורס חלק מהערכים התזונתיים. מה שנהרס מוחזר בסוף בצורת תערובת ויטמינים ומינרלים. איך קוראים תווית של מזון לחיות מחמד מסביר איפה זה מופיע על השק.

לסירוב לאכול יש כאן זווית נוספת. מזון מעובד מרוסס בחומרי טעם וריח, והחיה מתרגלת לריח הזה ולא לאוכל עצמו. אצל חתולים זה בולט במיוחד, כי לחתול יש הרבה פחות בלוטות טעם מאשר לכלב או לאדם, והוא הולך על ריח, על מרקם ועל מה שהוא מכיר. חיה שמסרבת לאוכל אמיתי בימים הראשונים לא בהכרח דוחה אותו, היא פשוט לא מזהה אותו.

הסיבה הראשונה: הכמות בקערה גדולה ממה שהגוף ביקש

זו הסיבה הנפוצה ביותר, והכי פחות נבדקת. כשהמנה גדולה מהצורך, החיה אוכלת חלק ממנה ומפסיקה, והמראה שנוצר הוא של חיה שלא אוכלת.

לכמות היומית יש נוסחה: משקל הגוף בקילוגרמים כפול אחוז הצריכה כפול 10, והתוצאה בגרמים. אחוז הצריכה נקבע לפי סוג החיה, הגודל, רמת הפעילות ומצב הגוף. כלב בוגר גדול במצב גוף תקין ובפעילות בינונית עומד על 2.5%, כלומר כלב של 30 קילו מקבל 750 גרם ביום בשתי ארוחות. חתולה בוגרת של 4 קילו בפעילות נמוכה עומדת על 3%, כלומר 120 גרם ביום. מדריך הכמויות המלא מחזיק את כל הטבלאות.

הסימנים שהכמות גדולה מדי הם עלייה במשקל, עייפות אחרי אכילה, ריח רע מהפה, סירחון חזק מהקקי וקקי רך וגדול. מי שרואה חלק מהם ביחד עם קערה שנשארת מלאה, כמעט תמיד מאכיל יותר מדי ולא פחות מדי.

הסיבה השנייה: מה שנכנס בין הארוחות

חטיפים הם קלוריות לכל דבר, וגם חטיף טבעי בלי חומרים מיותרים נספר בחשבון. הכלל הוא שחטיפים לא עוברים 10% מהקלוריות היומיות, וביום עם חטיפים מפחיתים מהארוחה הרגילה.

חיה שקיבלה חצי מהצורך היומי שלה מהיד לאורך היום תגיע לקערה בלי רעב. זה לא אובדן תיאבון, זה תיאבון שכבר סופק. לשבוע אחד מורידים הכל מלבד הארוחות, ובודקים מה קורה.

הסיבה השלישית: הטמפרטורה והטריות

אוכל טבעי שיוצא ישר מהמקרר קר מדי, והריח שלו סגור. חיה הולכת אחרי ריח, וריח משתחרר בחום. מגישים פושר, לא קר ולא חם.

הדרך המומלצת להפשיר היא במקרר, 12 עד 24 שעות. הדרך המהירה היא באריזה סגורה במים פושרים ולא חמים, 30 עד 60 דקות. לא מחממים במיקרוגל, כי החום הורס בדיוק את מה שרצינו לשמור. אוכל מופשר נשמר עד 3 ימים במקרר.

מה שנשאר בקערה מעל שעה בטמפרטורת החדר נזרק. בקיץ הישראלי, בחום של 30 מעלות ומעלה, השיש מפסיק להיות מקום אחסון בכלל. ואם מופיע ריח חריף או שונה מהרגיל, צבע אפור או חום כהה, מרקם דביק או סימני עובש, לא מאכילים. מדריך האחסון וההפשרה מפרט את הכללים.

חיה שמסרבת למנה אחת ספציפית, ואוכלת בשמחה את הבאה, אמרה משהו על המנה ההיא ולא על עצמה.

הסיבה הרביעית: הטעם עצמו

לא כל חיה אוהבת כל טעם, וזה לגיטימי לחלוטין. כשהכמות נכונה, החטיפים ירדו, הטמפרטורה נכונה והסירוב נמשך, מחליפים מתכון: עוף, בקר, הודו, טלה או סלמון.

שווה גם לדעת שרוטציה מסודרת בין חלבונים היא לא רק פתרון לשעמום. חשיפה מגוונת מפחיתה סיכון לאלרגיות, כל חלבון מביא פרופיל תזונתי אחר, והמעבר מחזק את אוכלוסיית החיידקים במעי. אפשר רוטציה שבועית, רוטציה יומית או מארז מעורב של מתכונים שונים. המדריך לסוגי החלבון מסביר איזה חלבון מתאים לאיזה מצב.

חתול שמסרב לעבור לאוכל אמיתי

אצל חתולים המעבר מאתגר יותר מאשר אצל כלבים, מאותה סיבה שתוארה למעלה: הוא הולך על ריח ועל מה שהוא מכיר, ומזון מעובד תוכנן בדיוק כדי לתפוס את החוש הזה. זה לא אומר שהוא לא אוהב את האוכל, זה אומר שהוא צריך זמן.

• עובדים לפי טבלת המעבר, לאט. 75% ישן ו-25% חדש ביומיים הראשונים, חצי חצי בימים 3 עד 4, 25% ישן ו-75% חדש בימים 5 עד 6, ומהיום השביעי הכל חדש. מי שצריך, מאט עוד.
• מגישים פושר, לא קר מהמקרר.