מה במאמר
כן. מותר לתת לכלב עצם בקר, בתנאי שהיא מיובשת ולא מבושלת, שהיא גדולה מכדי שהכלב יבלע אותה שלמה, ושנותנים אותה בהשגחה. עצם בקר שעומדת בשלושת התנאים האלה היא אחת הלעיסות הטובות שיש לכלב: היא מעסיקה אותו זמן ארוך, מנקה לו את השיניים, ונותנת לו לעשות את מה שהגוף שלו בנוי לעשות.
למה כלב צריך עצם בכלל
כלב לועס. זה לא הרגל רע, זה צורך. הלסת והשיניים של הכלב בנויות לקרוע, לכרסם ולפרק, ואם אין לו על מה לעשות את זה הוא ימצא לבד: רגל של כיסא, נעל, פינה של שטיח. עצם נותנת לו תעסוקה ארוכה שמרגיעה אותו, ובדרך גם עובדת על השיניים. בזמן הלעיסה העצם והסחוס שעליה משפשפים את השיניים ומורידים מהן את הרובד הרך לפני שהוא מתקשה לאבנית. כלבים שאוכלים תזונה טבעית ומקבלים בקביעות עצמות ללעיסה שומרים על ניקיון ובריאות השיניים. זה חוסך צחצוח, וחוסך ניקוי אבנית אצל וטרינר.
איזו עצם בקר כן, ואיזו לא
ההבדל החשוב הוא לא בין בקר לעוף או לכבש. ההבדל הוא בין עצם מבושלת לעצם מיובשת.
עצם שהתבשלה בסיר, בתנור או בגריל מאבדת את הגמישות שלה. היא נהיית יבשה ושבירה, וכשהכלב לוחץ עליה היא מתפצלת לרסיסים חדים. הרסיסים האלה יכולים לפצוע את הפה, את הוושט או את המעי. לכן עצם מהצלחת של ארוחת השבת, גם אם היא גדולה ונראית בטוחה, לא הולכת לכלב. על זה כתבנו בהרחבה במאמר האם מותר לכלב לאכול עצמות מבושלות.
עצם מיובשת היא סיפור אחר. בייבוש יוצאים רק המים, בטמפרטורה נמוכה, והמבנה של העצם נשאר. היא קשה, אבל לא שבירה כמו עצם מבושלת. הכלב מכרסם אותה לאט, שכבה אחרי שכבה, במקום לשבור אותה לחתיכות. כל העצמות שאנחנו מייצרים מיובשות בלבד, ולא מבושלות.
הכלל השלישי הוא גודל. העצם צריכה להיות גדולה מהפה של הכלב, כך שהוא לא יוכל לבלוע אותה שלמה. עצם קטנה לכלב גדול היא יותר מסוכנת מעצם גדולה לכלב קטן.
איזו עצם מתאימה לאיזה כלב
לא כל כלב לועס אותו דבר, ולכן אנחנו מייצרים כמה סוגים של עצמות בקר. ככה בוחרים:
לכלב שלא לועס חזק, או לכלב שזו העצם הראשונה שלו: צלע בקר. זו עצם שטוחה ודקה יחסית, עם שאריות בשר וסחוס עליה. היא הפחות קשה מבין העצמות שלנו, ומחזיקה בין רבע שעה לחצי שעה. בגלל שהיא דקה היא יכולה להישבר לחתיכות, אז נותנים אותה בהשגחה ולוקחים אותה כשהיא מתקצרת.
לכלב בינוני שרוצה משהו שמחזיק: פיקת ברך. עצם קטנה ועגולה עם סחוס מסביב, בגודל נוח לאחיזה בכפות. היא קשה מספיק כדי להחזיק בין חצי שעה לשעה. מתאימה מגיל שישה חודשים.
לכלב שמסיים כל חטיף תוך דקות: פרסת בקר. זה לא בדיוק עצם אלא הכיסוי הקרני של הרגל, אבל זו אחת הלעיסות הארוכות שיש לנו: לכלב בינוני היא מחזיקה מעל שעה, ולרוב נשמרת לכמה מושבים. היא חלולה מבפנים, ואפשר למלא אותה באוכל רטוב ולהקפיא. זה מאריך את התעסוקה הרבה מעבר לשעה.
לכלב מגזע גדול: עצם מח בקר. עצם בצורת צינור עם מח בפנים. המח נגמר תוך דקות, והעצם עצמה מעסיקה עוד חצי שעה עד שעה. גם לכלב גדול בוחרים עצם שהוא לא יכול לבלוע שלמה.
את כל העצמות אפשר לראות יחד בקטגוריית העצמות.
איך נותנים עצם בבית
נותנים את העצם כשאתם בבית ורואים את הכלב. לא לפני שיוצאים לעבודה. כשהעצם מתקצרת לגודל שהכלב יכול לדחוף לפה בשלמותו, לוקחים אותה. אם יש כמה כלבים בבית, כל אחד מקבל את העצם שלו במקום נפרד, כי עצם היא דבר ששווה לריב עליו.
יש שני כלבים שלא נותנים להם עצם קשה: כלב שבולע בלי ללעוס, וכלב שכבר שבר שן. לכלב כזה בוחרים לעיסה רכה יותר, כמו גיד או קנה, ולא עצם. לגורים מתחת לגיל שישה חודשים מחכים: השיניים עוד מתחלפות.
עצם מיובשת שומרים במקום יבש וקריר. אחרי מושב לעיסה אפשר להחזיר אותה לשקית ולהמשיך למחרת.
מתי זה דחוף
אם הכלב משתעל ומנסה להקיא בלי הפסקה, מרייר הרבה, מתקשה לנשום או מתקשה לבלוע אחרי שלעס עצם, יכול להיות שחתיכה נתקעה. זה המקרה היחיד שבו לא מחכים ונוסעים לווטרינר. כשנותנים עצם מיובשת בגודל הנכון ובהשגחה, זה כמעט לא קורה.
עצם היא חטיף, לא ארוחה
בתזונה טבעית העצם היא חלק מהתמונה: הסידן והזרחן שבה כבר נמצאים במתכונים שלנו, בתוך האוכל היומי. העצם ללעיסה היא תוספת, בעיקר בשביל השיניים והראש של הכלב. את כמות האוכל היומית מחשבים לפי המשקל, הגיל ורמת הפעילות של הכלב במחשבון ההאכלה, והעצם באה בנוסף, בלי לשנות את החישוב.
