מה במאמר
כן, לעיסה מנקה שיניים, בתנאי שהכלב באמת לועס. חטיף טבעי קשה, כמו קנה, גיד או בולי סטיק, מחזיק את הכלב רבע שעה ויותר, ובכל הזמן הזה הסיבים והסחוס משפשפים את השיניים ונכנסים ביניהן. זה מה שמוריד את הרובד הרך לפני שהוא מתקשה לאבנית. חטיף דנטלי שנגמר בשתי נגיסות לא עושה את זה, לא משנה מה כתוב על האריזה.
איך לעיסה מנקה שיניים
על השיניים של הכלב נבנה כל יום רובד רך של שאריות אוכל וחיידקים. כל עוד הוא רך, אפשר להוריד אותו בשפשוף. אם לא מורידים אותו, הוא מתקשה לאבנית, ואת זה כבר אי אפשר להוריד בבית. לעיסה היא השפשוף הטבעי: כשהכלב כורסם משהו קשה וסיבי, הסיבים נכנסים בין השיניים ולאורך החניכיים, ממש כמו חוט דנטלי, והלעיסה הארוכה מייצרת גם הרבה ריר ששוטף את הפה.
ככה זה עובד אצל זאבים וכלבי בר, שאף אחד לא מצחצח להם שיניים. כלבים שאוכלים תזונה טבעית ומקבלים בקביעות עצמות ללעיסה שומרים על ניקיון ובריאות השיניים. זה חוסך צחצוח, וחוסך ביקור אצל וטרינר לניקוי אבנית.
מה ההבדל בין חטיף דנטלי מהסופר לחטיף טבעי
הרבה מחטיפי השיניים המתועשים בנויים מקמח ועמילן, בצורה של מברשת או עצם, עם תוספות לריח. הם רכים יחסית, הכלב מסיים אותם תוך דקה או שתיים, וחלק גדול מהם נדבק לשיניים במקום לנקות אותן. התועלת העיקרית שלהם היא שהכלב שמח.
חטיף טבעי מיובש הוא רקמה אמיתית: סחוס, גיד, עצם או בשר שיובשו בטמפרטורה נמוכה בלי שום תוספת. הוא קשה, סיבי, ומחזיק זמן. ככל שהלעיסה ארוכה יותר, השפשוף ארוך יותר. הזמן הוא מה שמנקה, לא הצורה של החטיף.
איזה חטיף לעיסה מתאים לאיזה כלב
לרוב הכלבים, וגם לכלבים שבולעים מהר: קנה בקר. קנה הנשימה בנוי מטבעות סחוס, ואחרי הייבוש הוא נשאר קשה אבל לא שביר. הכלב מפרק אותו טבעת אחרי טבעת, לאט, והסחוס משפשף את השיניים. זו הסיבה שקנה מופיע כמעט בכל רשימה של חטיפים לשיניים.
לכלב שלועס חזק אבל אתם לא רוצים לתת לו עצם: גידי בקר. גיד הוא הרקמה שמחברת שריר לעצם, כמעט כולו קולגן. אחרי הייבוש הוא הופך ללעיסה קשה שמתפרקת לסיבים ארוכים שנכנסים בין השיניים. בניגוד לעצם, גיד לא נשבר לרסיסים חדים והוא מתעכל.
ללעיסה הכי ארוכה: בולי סטיק. רקמה סיבית וצפופה, עשירה בחלבון, בלי עצם, רכיב אחד ויחיד. החלק שצריך לשים לב אליו הוא הסוף: כשנשארת חתיכה קצרה הכלב מנסה לבלוע אותה שלמה. בשביל זה בדיוק יש לנו מחזיק בולי סטיק, שתופס את המקל ולא נותן לכלב להגיע לחתיכה האחרונה. על בולי סטיק כתבנו מדריך נפרד: מה זה בולי סטיק לכלב, והאם הוא בטוח.
לכלב שרוצה עצם: עצמות בקר מיובשות, כמו פיקת ברך, צלע או עצם מח, לפי גודל הכלב וכוח הלעיסה שלו. עצם מיובשת לא מתפצלת כמו עצם מבושלת, אבל נותנים אותה תמיד בהשגחה, ולא לכלב שכבר שבר שן.
את כל חטיפי הלעיסה ריכזנו בקטגוריית חטיפי הלעיסה.
כמה פעמים, ואיך
הרובד על השיניים נבנה מחדש כל יום, ולכן לעיסה פעם בחודש לא עוזרת. כלב שמקבל חטיף לעיסה ארוך כמה פעמים בשבוע שומר על שיניים נקיות לאורך זמן. חטיף לעיסה נותנים כשאתם בבית, ולוקחים את החתיכה האחרונה כשהיא נהיית קטנה מספיק לבליעה. לכלב שבולע בלי ללעוס בכלל בוחרים את הלעיסות הסיביות, קנה וגיד, ולא עצם.
חטיף לעיסה הוא תוספת לאוכל היומי, ולא חלק ממנו. את הכמות היומית מחשבים במחשבון ההאכלה, ואם הכלב נוטה להשמין, מורידים קצת מהארוחה ביום שבו הוא קיבל לעיסה גדולה.
מתי זה דחוף
אם לכלב יש כבר אבנית כבדה, חניכיים אדומות ומדממות, או ריח חזק מהפה שלא עובר, לעיסה לבד לא תוריד את זה. במצב כזה צריך ניקוי אחד אצל וטרינר, ואחרי זה הלעיסה הקבועה היא מה ששומר שזה לא יחזור. גם שן שבורה היא סיבה לפנות, ולא לחכות. על ריח רע מהפה ומה הוא מספר כתבנו במאמר ריח רע מהפה של כלב או חתול.
איך זה קשור לתזונה טבעית
האוכל עצמו משפיע על השיניים לא פחות מהחטיף. אוכל רך ומעובד, עשיר בעמילן, נדבק לשיניים ומאכיל את החיידקים שבונים את הרובד. בשר, איברים ועצמות לא נדבקים ככה. כלב שאוכל תזונה טבעית ולועס בקביעות מקבל את שני הצדדים: פחות רובד שנבנה, ויותר שפשוף שמוריד אותו. זה למה אצל כלבים כאלה ביקור אצל הווטרינר לניקוי שיניים הופך למשהו שפשוט לא קורה.
